חברת סלקום ישראל בע"מ נ' שושן ואח'

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי תינתן לה הרשות להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, שהוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר, על הסך של 51,171 ₪, בגין שירותים וציוד שקיבלה המבקשת מן המשיבה, כנטען בכתב התביעה, ותמורתם לא שולמה על ידה במלואה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר, בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני, ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגנתה של המבקשת נמצאת בתחום האפור שבין הגנת בדים להגנה שסיכוייה קלושים ולפיכך יש להתנות את מתן הרשות בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט.

ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.

לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

מחד, השתמע מבקשתה המקורית של המבקשת, למתן רשות להגן, כי הטעות באופן חיובה בגין השיחות שביצעה בחו"ל, רובצת לפתחה של המשיבה (ראה סע' 3יא עד 3טז לבקשה למתן הרשות) ולכן ציפייתה של המבקשת כי המשיבה תחיל את התעריף המוזל על השיחות שביצעה, הינה ציפייה סבירה והגיונית.

מאידך, בחקירתה של המבקשת בפני, הודתה המבקשת, בפה מלא, כי היא זו אשר שגתה, כאשר נטלה את המכשיר הלא-נכון לנסיעתה לחו"ל.

ואולם, מנגד, ניתן ללמוד על טענת הגנה אפשרית הנוגעת לחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, המתייחסות לאדם בשם אחר (אברהם שדה) ולמספר מנויי של טלפונים בהם לא החזיקה המבקשת מעולם. אמנם, טענה זו מתייחסת לחלק מסכום התביעה, אך היא לא נסתרה בחקירתה הנגדית של המבקשת והיא אף נתמכת מעיון פשוט בנספחי כתב התביעה.

גם טענה נוספת של המבקשת לא נסתרה בחקירתה הנגדית (למעשה המבקשת לא נשאלה על כך כלל) והיא נוגעת לדרישתה המופרזת של המשיבה, בשלב שקדם להגשת התביעה, לתשלום סכום של 50,000 ₪ על ידי המבקשת. כך נמנע, לטענת המבקשת, מו"מ אמיתי ובתום-לב בין הצדדים, שיכול היה לייתר את התביעה. אמנם, טענה זו לא כומתה במדוייק (כלומר, לא הוצג תחשיב של הנזק שנגרם כתוצאה מהתנהלות המשיבה), אך ניתן לשערו ולו כסכום האגרה, הוצאות המשפט האחרות, שכ"ט ב"כ המבקשת והפרשי הריבית וההצמדה הנובעים מעצם הגשתה של התביעה.

בשקלול טענות ההגנה של המבקשת, אל מול "הקריסה" החלקית של טענתה בדבר מקור הטעות בחיובי השיחות בחו"ל, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה, וזאת בתנאי שתפקיד את הסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

אם יופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תינתן למבקשת הרשות להתגונן והתביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א. הוצאות הדיון בבקשה, אם תינתן הרשות, תיקבענה על ידי בית המשפט בתום הדיון בתיק העיקרי.

לא יופקד הסכום האמור, תידחה ההתנגדות והמבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשתה ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: